|
|
|
|
|
|
סניגוריה ציבורית
פסיקה: השיקולים לקבלת הסדר טיעון בערכאת הערעור
|
|
|
|
|
|
פסיקה: השיקולים לקבלת הסדר טיעון בערכאת הערעור
|
|
בית המשפט העליון קיבל, בדעת רוב (כב' השופטים דנציגר וגרוניס, נגד דעתה החולקת של כב' השופטת ארבל) ערעור של מורשע ברצח, והחליט להעמיד את עונשו על 10 שנות מאסר.
לאחר הגשת הערעור הודיעה המשיבה על הסכמתה להסדר טיעון, לפיו המערער יוותר על טענותיו כנגד פסק הדין, ויוטל עליו עונש של 10 שנות מאסר.
בבית המשפט העליון נחלקו הדעות בדבר משקלו ומשמעותו של הסדר טיעון שכזה בערכאת הערעור. לדעת שופטי הרוב, אין מקום לסטות מהסדר טיעון בשלב הערעור, להוציא במקרים "נדירים ויוצאי דופן", בהם נהגה התביעה בחוסר סבירות קיצוני או בחוסר תום לב.
כב' השופט גרוניס:
"...מה לומדים אנו מן העיון הקצר בנושא של התערבות בית המשפט בהחלטותיה של התביעה הכללית המתקבלות בשלב שלאחר מתן פסק הדין בערכאה הדיונית? התשובה ברורה: אם כלל תהא התערבות, הרי היא תעשה אך במקרים חריגים שלא לומר חריגים ביותר, וזאת כאשר הרשות פעלה מתוך חוסר תום לב או בחוסר סבירות קיצוני. לטעמי, דין דומה צריך לחול אף במקרה בו מושג הסדר טיעון בשלב הערעור. אין כל סיבה שערכאת הערעור תתייחס בצורה שונה להסדר טיעון בערעור מאשר להסכמת התביעה לזיכוי או להקלה בעונש באותו שלב...
...אין להבין מדבריי, כי לעולם לא תתערב ערכאת הערעור בהסדר טיעון שהוצג לה. בודאי שתהיה הצדקה להתערבות אם מתגלה שהתביעה פעלה בחוסר תום לב. ייתכן שיהיו אף מקרים קיצוניים נוספים בהם יהיה מקום להתערב בהסדר טיעון. בין כך ובין כך, המקרה הנוכחי אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן."
עו"ד אורנה אליגון-דר מהסניגוריה הציבורית בחיפה ייצגה את המערער.
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|