בית המשפט העליון קיבל את עמדת הסניגוריה הציבורית לפיה מדיניות הענישה הכללית שהתגבשה בבתי המשפט במחוז דרום אינה עולה בקנה אחד עם עקרון הענישה האינדיבידואלית. בית המשפט העליון (כב' השופטים רובינשטיין, ג'ובראן, דנציגר) החליט ליתן למבקש רשות ערעור, לקבל את הערעור ולהפחית את עונש המאסר שהוטל עליו לשבעה שבועות (החל מיום מעצרו).

כב' השופט ג'ובראן:

"נקבע שוב ושוב על ידי בית משפט זה כי על אף ההנחיות ועל אף השיקולים הכלליים, תדע הערכאה הדיונית כי אין באלו לכבול את שיקול דעתה הפרטני במקרה הספציפי וליתן משקל נאות לכל אותם שיקולים אשר מטבע הדברים אין אפשרות לקחתם בחשבון בעת גיבוש קווים מנחים כלליים ... דומה כי התקבעה בנושא זה מדיניות מופרזת של ענישה מחמירה בגין עבירות של שהות בלתי חוקית בישראל על פי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, וזאת מבלי שניתן משקל נאות לנסיבות המקרה הספציפי ... דומה כי במקרה דנן בו אין מחלוקת כי המבקש ביצע את העבירה אך מסיבות של מצוקה כלכלית, כאשר אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות ממין זו וכאשר לא נראה כי מעשיו שיקפו סיכון אמיתי לביטחון המדינה, לא היה מקום להחמיר בעונשו כדי ההחמרה שקבע בית המשפט המחוזי בשם אותה מדיניות ענישה כללית הקיימת לכאורה בעבירות אלו."

כב' השופט דנציגר:

"יוצא אפוא כי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע התווה מדיניות ענישה כללית ומחמירה בעבירה האמורה, אשר מחייבת השתת מאסר בפועל של שלושה עד ארבעה חודשים, כאשר לדעתו אין בנסיבותיו האישיות של הנאשם כדי להפחית מרף ענישה זה. על אף שבמסגרת פסקי הדין הנ"ל ציין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כי יש לגזור את עונשם של נאשמים שהורשעו בביצוע העבירה האמורה בהתאם לעקרון הענישה האינדיווידואלית, הרי שבפועל קבע הוא כי נסיבות אישיות כמו גם המניע לשהייה הבלתי חוקית, היעדר עבר פלילי והודאה בביצוע העבירה, אינם מהווים גורמים שיש לשקלם לקולא. על כן, סבור אני כי הלכה למעשה קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כי מדיניות הענישה בעבירה האמורה אינה צריכה לתת משקל של ממש לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כמו גם לגורמים אחרים אשר ברגיל מהווים שיקולים לקולא, אלא צריכה לבכר על פניהם את שיקולי ההרתעה ... מדיניות הענישה הנ"ל שהתווה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע אינה עולה, לטעמי, בקנה אחד עם עקרון הענישה האינדיווידואלית שהינו עקרון יסוד בשיטת המשפט העונשית הנוהגת בישראל ... שיקול ההרתעה הינו רק אחד מבין מטרותיו של ההליך העונשי ולצידו קיימים אינטרסים מוגנים נוספים המחייבים התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם ואיזונם אל מול אינטרס ההרתעה שאינו בהכרח עדיף עליהם ... כאשר עסקינן בשוהה בלתי חוקי שזו לו הפעם הראשונה שחטא בעבירה כגון דא, ולא רובץ לפתחו עבר פלילי, כאשר המניע לביצוע העבירה האמורה הוא כורח הנגזר מחרפת הרעב שהוא מנת חלקן של משפחות רבות המתגוררות באיו"ש וברצועת עזה, וכאשר לא הוכח כי מניעיו הינם פליליים או חבלניים, כי אז עקרון הענישה האינדיווידואלית מחייבנו לתת משקל הולם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, מניעיו וכל יתר שיקולים לקולא."

עו"ד ד"ר יואב ספיר ועו"ד ישי שרון מהסניגוריה הציבורית הארצית ייצגו את המבקש.