ועדת המשנה בנושא "השמה חוץ ביתית" הוקמה מתוך מחויבות עמוקה, שחשו חברי הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה כלפי אוכלוסיית הילדים החיים במסגרות של השמה חוץ ביתית, ומתוך הרצון להעניק לאוכלוסייה זו תשומת לב מיוחדת. זאת, במטרה להביא לעיגון מסודר ומקיף של זכויות ילדי ההשמה החוץ ביתית בחוק, המבטא את הוראות האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד ואת עקרונותיה.

הוועדה זיהתה את ילדי ההשמה החוץ ביתית כאותם ילדים הנמצאים בתהליך של השמה, שתחילתו בעת קבלת ההחלטה על ידי גוף מוסמך על אודות הוצאתם מן הבית וקביעת מסגרת השמה המתאימה עבורם, וסיומו עם שובם לביתם, הגעתם לבגירות או עם אימוצם. מדובר בילדים, החיים במציאות חיים מורכבת, הכוללת במקביל את הפרדתם מהוריהם ומביתם, לעתים גם מאחיהם, ואת ניסיונותיהם להשתלבות במסגרת חיים אחרת, היא מסגרת ההשמה החוץ ביתית.

 מיהם ילדי ההשמה החוץ ביתית?

מספר הילדים שהושמו על ידי משרד העבודה והרווחה בשנת 2002 במסגרות של השמה חוץ ביתית עמד על 8,977 ילדים. מרביתם חיים במסגרות פנימייתיות. 1,641 ילדים מתוך קבוצה זו הושמו באומנה, שהם פחות מ–20% מכלל ילדים אלו (מתוך: ילדים בישראל – שנתון סטטיסטי. המועצה הלאומית לשלום הילד).

לפי אומדן חיו בישראל בשנת 2001 כ-75,000 ילדים מחוץ לביתם. מנתון זה ניתן ללמוד על השיעור הגבוה יחסית של הילדים החיים מחוץ לביתם בישראל. לתופעה זו סיבות מגוונות וביניהן סיבות היסטוריות-חברתיות הקשורות בהתפתחות המדינה ובבניינה בשנים הראשונות להקמתה. מרבית הילדים החיים מחוץ לביתם מתגוררים במסגרות פנימייתיות שלא על סמך החלטה של רשויות הרווחה, אלא על סמך החלטה של הוריהם. ילדי ההשמה, המהווים כ-15% מסך כל הילדים המתגוררים מחוץ לביתם בישראל, ייחודים בכך שמגוריהם מחוץ לביתם הם פועל יוצא של החלטה מכוונת של רשויות הרווחה בעניינם. החלטה זו מבוססת על-פי רוב על מצוקות אישיות, בעיות משפחתיות או סיכונים שלהם נחשפו ילדים אלו בבתיהם, אשר הצריכו את הוצאתם מביתם כאמור.